חודש ניסן: ראש השנה להתחדשות?

    הרב אריאל שחר 1 Comment on חודש ניסן: ראש השנה להתחדשות?

    "החודש הזה לכם ראש חדשים": הרב אריאל שחר בטור מרתק לקראת ימי חודש ניסן וימי ערב חג הפסח | במה שונה ראש השנה בא' ניסן מראש השנה בא' תשרי והיכן זה פוגש אותנו?

    צילום: אורטל צבר
    13:00
    10.05.24
    אבי יעקב No Comments on המונים במסע הלויית מרן האדמו"ר מביאלה זצוק"ל • שידור חי

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו"(דברים ד כה) שורש החטאים הוא התיישנות, כאשר האדם נכנס לשגרה אפרורית של מצוות אנשים מלומדה ומחיל על עצמו חוק התיישנות, הרי שהיצר מוצא כר נרחב וגדר להתגדר בו, משום שכבני אדם החדשות והחידוש מושכים אותנו, כח החידוש נטבע בבריאה ככח שהאדם נמשך אליו, באם אין לאדם תחושת התחדשות בקיום התורה והמצוות הרי שהיצר ימשוך אותו למחוזות אפלים שנראים כחדשים ושיש בה התחדשות מדומה, כך היא נפש האדם, מחפשת אחר כח החידוש.

    אדם צריך להיות מודע כי הוא נמשך אל כח הרענן והחדש, וכי יש חדשות מדומות שאין בהם משמעות ותוחלת לאחר זמן מועט, ויש חדשות שגורמות לאדם לשמור על עצמו חיוני, רענן, צעיר ברוחו כלשון הפסוק "כי נער ישראל וָאֹהֲבֵהוּ".(הושע יא. א.)

    בעוד ראש השנה החל בא' בתשרי הוא ראש השנה המסמל על מחזור נוסף של שנה, ועל כן כשמו כן הוא 'ראש השנה' מלשון 'התיישנות' ו'שנתיות', תחילת שנה שחוזרת על עצמה במחזור נוסף של יחידת זמן, הרי שראש חודש בכלל וראש חודש ניסן בפרט כראש חדשים וכראשון לחודשי השנה הוא מלשון 'התחדשות', כזאת שנותנות לאדם יכולת להמציא את עצמו מחדש על ידי החיבור אל התחדשות הזמן והבריאה בבא האביב, ובחיבור אל לידת ותחיית האומה היהודית.

    חודש ניסן הוא גם כן חודש החירות, חרות אמתית היא להמציא את עצמך מחדש, לא להיות כבול לגבולות החומר ולחוקיו, פתיחת מעיינות חדשים של תורה ויראת שמים גורמים לתנועה חדשה של הרגש לזרום בעורקי הנפש ולמנוע כניסה למצב קיום המצוות של 'מצוות אנשים מלומדה'.

    החיבור לתורת ישראל גורם לנביעה מתמדת של חיות וכח חיונית רב, בכל גיל ולכל אדם. רבים מגדולי ישראל זכו להרביץ תורה ברבים דווקא בסוף חייהם, עת מנהג העולם לפרוש לגמרי מהחיים הציבוריים ומעשיה ועבודה, אך עמלי התורה ניצלו כל רגע בחייהם ושאבו כח ממעיינות הנצח ללא שימת לב למגבלות הגוף והגיל, וכך גם בסוף חייהם יחד עם כל התורה שצברו מיום עומדים על דעתם, הריהבו עוז בנפשם להגביר חיליים לתורה, נדמה כי לכך נתכוונה דברי הגמרא: רבי עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו'(יבמות סב:).

    גם אם יש מגבלות שכביכול נראות נכונות וצודקות, גם אם יש טצדקי לעצלנות דחייה והדחקה, אסור בשום אופן שהם לתת להם נחלה לאורך זמן, כעת בראש השנה לחדשנות, הגיע הזמן להתנער מהם, ולהמציא את עצמנו מחדש.

    חודש טוב ומבורך!

    מבוסס על פי משנתו של הרש"ר הירש.



    1 תגובות

    מיין תגובות